סבא מספר על הכלא

גילגולו של חפץ...

אימי קבלה את הסכ"ום מסבתי.

סבתי קבלה את הסכ"ום כאשר סבתא רבתא שלי נפטרה. אימי בקשה מזכרת מסבתהוכך קבלה את הסכ"ום.

הסכ"ום נמצא אצל אימי בערך 9 שנים.

במשפחתה של אימי היה נהוג להתכנס אצל סבא וסבתא בבנימינה בימי שבת לארוחות משפחתיות, כשהגיעה המשפחה המורכבת לארוחה סבתא רבתא שלי היתה עורכת את השולחן עפ סכ"ום זה.

במהלך השנים הסכ"ום נשמר בתוך "שק" במחסן בביתנו.

סיפור חיי משה

מתי נולדת?
נולדתי ב-10.12 שנת 1912
איפה נולדת?
נולד בוארשה בפולין
מה אתה זוכר מהילדות?
אני זוכר את כיבוש וארשה ע"י הגרמנים במלה"ע הראשונה,אני זוכר את הגן, הגן היה גן יהודי , שהלכתי אליו ואפילו את הדרך, הייתי צריך לחצות שני כבישים. כשיצאתי מהגן היה רחוב רמרנסקי היה צריך לעבור לרחוב לשנו והיה צריך לחצות את הכביש לצד השני ואח"כ ללכת לרחוב נובלימפי.
זו הייתה תקופת המלחמה היה צמצום של מצרכים של אוכל, היה מחסור והכל עלה המון כסף. בגן היו ילדים רעבים ומרוב רעב היו ילדים שרצו מאוד את הקצה של הלחם.
גרנו באזור יהודי האזור הזה הפך אח"כ לגטו אני זוכר שעמר שוטר גרמני שכיוון את התנועה עד היום אני זוכר את הצ'ופצ'יק על הכובע שלו. הבית שגרנו בו היה דו קומתי אנחנו גרנו בקומה השנייה ובחזית היה דשא.
היינו ארבע אחים ושלוש אחיות כלומר שבעה ילדים לאבא קראו מנחם והוא היה פקיד בחברה גדולה והיו לו שלוש אחים ואחות, לאמא קראו מלכה ממשפחת אוטוסברג והיא הייתה עוזרת בית והיו לה שני אחים.
עברנו באותו רחוב שתי דירות, הדירה האחרונה הייתה גדולה מכולם היו לה שלושה חדרים שם חיינו כשהתחלתי ללכת בית הספר.
בית הספר היה יהודי ולמדנו ביידיש חוץ מהשפה הפולנית שהיינו מוכרחים ללמוד. בגיל 12-13 התחלתי לעבוד. בהתחלה עבדתי בעבודות מזדמנות ואח"כ עברתי לספרות. אחותי גיטה הבכורה הייתה תופרת שתי אחיותי האחרות, חנה ויהודית עבדו בבית. אחי הגדול דוד אחריו לאון, אברהם עבדו הגדול דוד אחריו לאון, אברהם עבדו בחנות חשמל.
איך פגשת את סבתא חיה?
היה מקובל לחגוג את יום השנה. עשינו מסיבה והזמנו חברים ארגנו אוכל ושתיה ובין החברים שהגיעו הייתה גם סבתא חיה. לפי הדיבור שלה ראיתי שהיא החכמה מכולן, החלטתי שהיא תהיה אשתי. הייתי בן 16 והיא הייתה בת עשרים, היא לא הסכימה להיפגש איתי כי הייתי קטן אח"כ היא הסכימה שנהיה חברים. היינו 5 שנים ואח"כ התחתנו. אני הייתי בן 22. כשהגעתי לגיל הגיוס לצבא לא רציתי שיגייסו אותי לצבא הפולני ולכן עשיתי המון כושר ע"מ להיות בתת משקל ובאמת לא גייסו אותי.
סבא מספר על בית סבתא חיה
סבתא חיה נולדה בבלוינה שזו עיירה ליד וארשה.
סב,א חיה ממשפחת גולדברג אביה משה היה מחסידי גור הוא היה בחור ישיבה שהמחותן שלו פירנס אותו לאורך כל החיים, אימה חנה עברה בחנות לדברי סדקית גרביים. לסבתא חיה חמש אחיות ושלושה אחים.
אמה נפטרה בגיל מאוד צעיר, כאשר דודה פולה הייתה עדיין תינוקת. האבא משה נסע לרב של גור כדי להתייעץ איתו מה לעשות כדי להציל את אשתו החולה, הרב אמר שהוא יחזור והכול יהיה בסדר, אך כאשר הוא חזר הביתה גילה שהיא נפטרה ביום שישי בבוקר, ונאלצו לקברה כאשר הוא לא היה בבית.
הם היו צריכים להתפרנס, ולכן הילדים יצאו לעבוד. הבת הגדולה, דודה אסתר הייתה כבר בת 20, וסבתא חיה הייתה בת 9 כשהיא יצאה להיות שוליה.בהתחלה הי טיפלה בילד בן 7 ולמדה לסרוג גרביים במכונה, לאחר מספר חודשים היא חזרה הביתה הם קנו חוטים ומכונה והתחילו לייצר גרביים. היא עבדה וייצרה גרביים ודודה אסתר הייתה מוכרת אותם בשוק. צריך לזכור שזה היה בסוף המאה ה-19 לא היו זכויות לנשים, ובכל זאת היא זו שלימדה את כל בני הבית לסרוג.
מאוחר יותר היא עבדה בוארשה והייתה שייכת לחברה הקומוניסטית הייתה זו תקופה שהמפלגה הקומוניסטית הייתה נרדפת.
כאשר סבתא חיה רצתה להיתחתן איתי היתה בעיה ששם אהיה היה משה גם שמי ולאביה הייתה בעיה עם שמות, ולכן סבתא כינתה אותי מוניק. נרשמנו אצל הרב. אבא של סבתא חיה קיבל את היותם קומוניסטים אך מאוד רצה שהם יהיו גם דתיים. הקומוניסטים התנגדו לדת. הם נלחמו למען אוכל ועבודה.
אחרי החתונה נולדה אירקה (1934) ואחרי שנתיים נולדה סבתא לאה (1936).
התקופה של לפני המלחמה - היית האנטישמיות וסבא היה ספר.
כשפרצה מלחמת העולם השניה שמענו שהיטלר עלה לשילטון, ודיברנו על כך שהוא מנסה לצאת למלחמה נגד פולין, רוסיה.
היטלר גרש את כל היהודים שלא נולדו בגרמניה שנתיים לפני המלחמה .
הכול קרה אחרי הכיבוש של גרמניה את וארשה, ההפצצות של הגרמנים על וארשה. הבית של ההורים נהרס והחלונות נהרסו.
הלכתי לעבודה פתאום ברחוב בא אלי גרמני ושאל אותי "אתה יהודי?" ואז הוא אמר בוא. הצלחתי להיתחמק אז החלטנו לברוח מפולין לרוסיה. חיפשנו מקום לחיות. כול שאר המשפחה נשארה בוארשה כי היה להם רכוש, והיה להם חבל לנטוש אותו.
כולם נהרגו בשואה.
שני האחים ליאון ודויד. לאון היתחתן ועזב את וארשה אך משפחתו נישארה בוארשה. דוד היה בבית הסוהר הוא היה חולה ונפטר משחפת.פולה, אברהם, סבא, סבתא, האחים והאחיות של סבתא יצאו מוארשה בכירכרה, חלק הלכנו ברגל וחלק עברנו בעגלה ומשאית.
כשהגרמנים כבשו את פולין הרוסים כבשו את מזרח פולין, והחקלאים עזרו לנו וידעו איך להעביר אותנו מבלי שניתפס.
הגענו לביאלסטיק (עכשיו זה בליטא) היו שם מחנות של פליטים. הרוסים הזמינו אותנו לעבוד ברוסיה, אנחנו רצינו לעבוד ב אורסק-אוראל.
אני עבדתי בבניין כחצי שנה, דודה בלה יצרה לבנים ואני לא זיכר מה סבתא עשתה אחרי זה התחלתי לעבוד בספרות.
רוסיה הייתה במלחמה, החיים היו קשים. חיינו בצמצום, אירקה חלתה בדלקת ריאות וניפטרה. אבא של סבתא חיה נפטר,הינדה נדרסה מרכבת, אנשים רצו להיתגייס לצבא האינדריוס- הצבא הפולני הם רצו להילחם בגרמנים.
לאון היתנדב לצבא הסובייטי והוא נפל בזמן המלחמה.
ב-1941 נולדה הדסה.
אני (סבא) נישלחתי לבית הסוהר.
כשפרצה המלחה בין רוסיה לגרמניה הגיע בחור שברח מגרמניה שמקצועו היה סרטוט, הוא הגיע אלי,ושאל אותי מה אני יכול לעשות כאן? אני רציתי לעזור לו ואמרתי לו ללכת לאדם מסויים בתחנת הכוח, ולהגיד שאני שלחתי אותו. ואז תקבל עבודה בתחנת הכוח. בזמן האוכל הוא סרטט את הסיסמה "תכה את השונא" (והוא הוסיף סמל של הנאצים). שאלו אותו מי שלח אותו וביגלל שאני שלחתי אותו עצרו גם אותי. החקירה הייתה קשה מאוד, הם רצו שאני אתוודה. ישבתי הרבה זמן בחקירה ואמא, סבצא חיה אספה אוכל בצל, צנימים, תפוחי אדמה והביא לי למקום שבו הייתה החקירה.
לא נתנו למשפחה להתקרב אלי.
הייתי בבית סוהר ליד קמטצ'קה שליד סיביר. העבירו אותי עוד יותר צפונה לקוטב, בחורף היו 66-מעלות.
הייתי ספר במשך כל התקופה וזה מה שהציל אותי,החזקתי מעמד בזכות העבודה.
לפני הקמת המדינה הילדים הדסה, חנה,שמעון ולאה עלו לארץ בעזרת אישורים שנתנו הבריטים ודרך עליית הנוער. הגיעו לנמל חיפה, חיו בחיפה כשבועיים, ולאחר מכן עברו למוסד דתי.
שמעון הלך לישיבת הרועה.
ב-1948 סבתא חיה עלתה לארץ, היא קיבלה דירה בדרום תל-אביב.
לאחר שהשתחררתי מהכלא נסעתי לפולין וראיתי שלא נותר דבר מוארשה שזכר, ב-1952 עליתי לארץ ישראל והיצטרפתי לשאר משפחתי.
סבתא פתחה מספרה וסבא הגיעה והיצטרף עליה. כשסבא הגיע עברנו לגור בדירה שבה אנו גרים היום בגבעתיים. כיום אני פנסיונר נמצא ומיים בשבוע במועדון קשישים, יש לי שתי בנות הדסה ולאה, חמישה נכדים ציפי, ירון, אילן, הילה ודורון, שלוש עשר נינים רז, שי, זיו, גל, יובל, שרון, מאור, שחף, אגם, ליאור, ניב, איילה ודניאל.